בפניי התנגדות הנתבעים לביצוע תביעה על סכום קצוב של 22,842 ש"ח בתיק הוצל"פ 0139695126.
ביום 1.1.13 נערך בפניי דיון בהתנגדות, שבו נחקר הנתבע 2 על תצהירו התומך בהתנגדות ושבסופו הוחלט על הגשת סיכומים מהירים וקצרים בכתב.
שני הצדדים הגישו סיכומיהם.
מן הראוי להציג תחילה את המסגרת הנורמטיבית של הדיון.
מסגרת נורמטיבית
התביעה שבנדון (להלן - "
התביעה") הינה "תביעה על סכום קצוב" שהוגשה לביצוע בתיק הוצל"פ _ בהתאם להוראות סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן - "
החוק").
ההתנגדות שבנדון הינה התנגדות לבקשת ביצוע התביעה, לפי הוראות סעיף 81א1.(ד) לחוק ולפי הוראות תקנה 109ח לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979 (להלן - "
תקנות ההוצל"פ").
עפ"י תקנה 109ט(ב) לתקנות ההוצל"פ, כאשר ההתנגדות מוגשת כדין ובמועד, "יהיה דינו של כתב התביעה שצורף לבקשה לביצוע התביעה, על המצורפים לו, ככתב תביעה לפי סדר דין מקוצר".
מאחר שכאמור חלים בענייננו דיני סדר הדין המקוצר, יוצגו להלן הדינים החלים על דיון בבקשת רשות להתגונן.
בית המשפט העליון סיכם את ההלכה הפסוקה הנוהגת ב-ע"א 3300/04
צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסם בנבו, 9.12.09), וכך אמר:
18". התביעה בסדר דין מקוצר מעמידה בפני הנתבע "משוכה" דיונית טרומית, בדמות הצורך בקבלת רשות להתגונן. הואיל ומשוכה זו מפרה את האיזון הדיוני בין התובע לנתבע, הבקשה למתן רשות להתגונן תידחה רק כאשר ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו: ע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' רבינוביץ (טרם פורסם, 6.3.2008); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית 1995); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 309 (מהדורה תשיעית 2007)). בפסיקה הענפה שנתגבשה במהלך השנים, נקבע כי עול ההוכחה המוטל על המבקש להתגונן הינו קל: "בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה..." (ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 (1992)). הנתבע יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בעל-פה שיש בה כדי לסתור מסמך בכתב (ע"א 390/59 רוז'ינסקי נ' וייט, פ"ד יג(3) 2149 (1959)). החובה המוטלת על הנתבע, במסגרת הבקשה, הינה לאשר את טענותיו בתצהיר. משעשה כן, "עומדות, איפוא, טענות ההגנה בחזקת אמת, ובית המשפט שואל את עצמו: בהנחה שהגנת הנתבע אמת היא היכול הנתבע לזכות במשפט? אם התשובה על כך היא 'כן' נותנים לנתבע רשות להתגונן". זאת ועוד, "בדונו בבקשה למתן רשות להתגונן, אין השופט, או הרשם, רשאי לקבוע עובדות, כדרך שעובדות נקבעות בתצהיר לצורך הליכי ביניים. לא זו מטרתו של סדר הדין המקוצר. אין השופט רשאי, בשלב זה לשקול את מהימנות העדות ולסרב לנתבע רשות להתגונן מפני שאינו נותן בו אמון". נובע מכך, "כי אין הנתבע חייב לשכנע את השופט שטענותיו בתצהיר - אמת הן. די לו להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן" (זוסמן, 654-677 והאסמכתאות שם; והשוו לע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ (טרם פורסם, 18.2.08) (להלן - עניין נחום) ולע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, 25.11.93) (להלן - עניין פטלז'אן).
19. חרף כללים מקלים אלה, שנועדו למנוע נעילת שער בפני מי שהגנה אפשרית בפיו, נקבע כי "לא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים'..." (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, 722 (1988)). לעניין זה, הכלל הוא כי טענת הגנה שבתצהיר המתבדית מניה וביה, בין אם עקב חקירתו הנגדית של הנתבע ובין אם על יסוד החומר שהובא בפני בית המשפט, לא תשמש עילה למתן רשות להתגונן (עניין פטלז'אן; זוסמן, 676).
20. בפסיקתו של בית משפט זה מן השנים האחרונות הנטייה היא, ככלל, ליתן רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה (ראו: ע"א 620/06 סילבר נ' אטלי (טרם פורסם, 18.11.08) (להלן - עניין סילבר); ע"א 2113/06 סלימאן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (טרם פורסם, 18.6.08) (להלן - עניין סלימאן)). נטייתו זו נובעת, בין השאר, ממעמדה של הזכות להתגונן: "זכות זו, ביסודה, שקולה כזכות דיונית בעלת מימד חוקתי, בדומה, וכפועל נגזר, מזכות הפנייה לערכאות של התובע, אשר הוכרה במשפטנו כבעלת אופי חוקתי"; לכן נקבע כי "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן" (ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (טרם פורסם, 15.6.09), פסק-דינה של השופטת פרוקצ'יה (להלן - עניין ששון)).
במסגרת נטייה זו של הפסיקה להרחיב במתן הרשות להתגונן, שמירת האיזון הנדרש בין מתן הרשות להתגונן לבין הזכות להגיש תביעה בסדר דין מקוצר (בהתקיים התנאים המאפשרים זאת), יכול שתיעשה במספר דרכים: דחיית בקשה המבוססת כולה על "הגנת בדים"; התנאת הרשות להתגונן במתן ערובה (עניין נחום); או הטלת הוצאות "ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא" (עניין ששון, פסקה ה' לפסק-דינו של השופט רובינשטיין)."
ויש להזכיר גם את ההלכה הכללית, לפיה "אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענת ההגנה שלו" (ע"א 9654/02
חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41 (2004)) ולפיה "לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו" (ע"א 13/80
הסמינר למורות ובית-ספר מקצועי בית רבקה נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד ל (1) 267 (1982); ע"א 594/85
זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב (1) 721 (1988)).
מן הכלל אל הפרט
לאחר שעיינתי במסמכי ובטענות הצדדים וכן לאחר שנתתי דעתי לחקירת הנתבע 2 שנערכה בפניי, וביישום של הדין החל הנ"ל על כל אלה, אני מוצא לקבל את ההתנגדות, בכפוף להפקדת סך של 10,000 ש"ח.
תמצית טענות התובעת בכתב התביעה
בכתב התביעה מגוללת התובעת מסכת של יחסים חוזיים מתמשכים, הכוללת שלוש התקשרויות חוזיות קשורות (ההסכם הראשון, הסכם הפשרה וההסכם החדש), כאשר, עפ"י טענת התובעת בכתב התביעה, הנתבעת 1 הפרה את התחייבותה החוזית כלפי התובעת ולכן חייבת לשלם לה את סכום התביעה, המורכב מסעדים וסנקציות מצטברים מכל שלוש ההתקשרויות הנ"ל, כאשר מכתב התביעה עולה שקרן החוב ("חוב דמי המנוי") הינה בסך של 838 ש"ח בלבד, אך עפ"י ההוראות המשולבות של כל ההתקשרויות הנ"ל, תפחה קרן זו לסכום התביעה.